גיא בר אמוץ | משכן לאומנות בעין חרוד

.אוצרת : גליה בר אור


,ברכב

 ,בדרך לעין חרוד , כמה ימים לאחר הסופה הגדולה

 ,כשעכשיו  יום בהיר וקר ושהשמש  מעט מחממת

 אני מברר לעצמי -מה אני יודע על גיא בר אמוץ ועבודותו

.לא הרבה

.בחרתי שלא לבדוק ולחפש  באינטרנט

 חשבתי שזה עשוי להיות מעניין ולהגיע הפעם ללא הכנה מוקדמת

– ועל כן אני סורק במחשבתי , איזו אינפורמציה בכל זאת קיימת אצלי אודותיו

(לפני שנים נפגשתי עם אביו , נדב – אבל סביב עניני כלבים ובתים (במרכז כלבי הנחייה בבית עובד

.אני יודע שהוא בן קיבוץ מעברות

 אני יודע שבתום תקופת לימודיו בבצאלאל הוא עבר ללימודים בגולדסמית ללימודי התואר השני

,בלונדון

שם הוא חי עם אשתו יסמין ורדימון  הרקדנית – במאית וכוריאוגרפית

אה ,כן

.אחותו שירלי תכשטנית

אינני מכיר את רצף שפתו היצירתית ואני תמהה אם יש קשר  להיותו בן קיבוץ

.והמשכן לאומנות עין חרוד שהוא גם כן כאמור בקיבוץ

.לא ניתן לתעות כשאתה חוצה את הגבול מהעולם הגדול ונכנס לקיבוץ

.השער, המרחב הציבורי שיש לו טעם ריח וגוונים יחודיים

-ואני מחפש את הדרך כשבהמשך מופיע השלט

Guy-Bar-Amotz-2

.מעולם לא נתקלתי בשלט כזה

כשאותו החץ מורה הן לבית כנסת וגם למוזיאון

מה שגורם לי לחיוך ענק ולמחשבה האם לבחירה בשם משכן

.יש קשר לסמיכות זו

או שהקדמתי מעט או שגליה בר אור , מנהלת המזיאון ואוצרת התערוכה

,איתה נדברתי להפגש , מאחרת מעט

.אז אני שוטט ומסתובב במוזיאון שהוא מבנה פרוזדורי רחב ומואר שממנו יוצאים חדרים ואגפים שונים

זו לי הפעם הראשונה במקום

בחדר הראשון לשמאלי

אכן מציג גיא בן נר תערוכה בשם – אני –אתה –משתפי פעולה

.המורכבת משתי עבודות הסמוכות זו לזו

האחת היא שקית אשפה שחורה המונחת על הרצפה המחוברת

.למתקן מהתקרה שבקצב אחיד גורם לשקית להפתח ולנוע

כך גם העבודה השניה

שני נירות  המחוברים ביניהם ומונחים על גבי שולחן קפה

ובקצה של כל אחת מהן חיבור למנגון מהתקרה הגורם להם לנוע

.וכמשקולת בקצה הנגדי של כל נייר – מונחת צנצנת טחינה

התנועה הנוצרת בשניהם מדמה רוח

.יש משהו מוכר במראה של  שקית או נייר מתעופפים,מתנפנפים

או אם לדייק מה שנוכח כאן הוא רגע לפני המעוף

כשהרוח רק מתחילה ומגיעה

.וגורמת להם להתחיל ולהתנתק אבל הם עדין במקומם

 ,על הקיר ממול ישנו טקסט שהוא דו-שיח בין האמן לעצמו

,שם

בוירטואוזיות  בשיח העכשוי אודות האומנות

הענין הנדון הוא אותם מיכלי טחינה

.המיוצרים במגזר הפלסטינאי

TA TA TATATA from Guy Bar-Amotz on Vimeo.

.אני משוטט לי במרחב המוזיאלי

.תערוכה רבת היקף היא של אפרת שווילי  שאצרה עדנה מושנזון

.היא תערוכה במדיומים של הצילום לנגזרותיו

צילומים . מסכי וידיאו , סרטונים בהצבות שונות

.כולם נוגעים בהקשרים של תיעוד ובזיקה לשאלות של זהות

?מה הם המרכבים השונים של הזהות האישית וזו הישראלית

.והמתחים האפשריים בניהם

Guy-Bar-Amotz-3

בתערוכה של אפרת עושר ויזואלי רב ועל מנת לא לאחר לגליה

.אני מחליט לעשות את הסיבוב במוזיאון בחטף

.ומה שהעיין תבלע- כך יהיה

בזוית העין אני עוד מספיק להבחין

בתערוכה” נשים מציירות תלמוד”

.איורים לטקסטים תלמודים

אילת כרמי הציגה תערוכה שנקראת” אדם דואג”

.בה היא משתמשת בנגזרות נייר מאוסף היודיאקה של המוזיאון

.וגביראלה שץ שמציגה ציורים של מרחבים ארכיטקטים בשם הולילנד

,ויש את האוסף הקבוע וגם ארכיון של דודו גבע

.אבל כולם כבר נבלעו ואני מגיע למשרד המוזיאון לומר שלום ולשאול

.בדרך לספריה גליה  טורחת להציג בפני כל אחד ואחת  מהעובדים

ניכר שהעבודה המשותפת  היא קרקע לאמון וידידות

.ואני שואל על גיא ועל איך התערוכה נולדה

.אני לומד שהקשר בין גליה והמוזיאון לאמן גיא בר אמוץ הוא קשר מתמשך

.הוא כבר הציג בעבר במוזיאון ותערוכות משלו

.גליה מעידה שזו דרכה,שיש עבורה חשיבות גם באפשרות של עבודה ברצף לאורך זמן עם יוצרים

.אני שואל על השקית אשפה והניירות ומתברר שהם נוצרו והוצגו כבר ולא נוצרו לצורך התערוכה

אני משתף בתחושה שהתנועה שנוצרת בעבודות מדמה עבורי תנועה של רוח

.על אף שהיא אינה נוכחת שם

בהתרגשות אני שומע על עבודת הסיום של גיא בר אמוץ  בבצלאל

.שברצף היצירתי שלו נחשבת כאיקיונית וקיבלה מספר גרסאות

.יצירה בה מאוורים פועלים פונים זה לזה בתנועות משתנות

אך בעיקר אני נחשף לאופן בה גליה בנתה את התערוכות המוצגות כעת כמכלול

סביב תערוכתה של אפרת שווילי שאר התערוכות באות להאיר הקשרים וכלים יצירתיים

.וביטויים אישים של שאלות ותהיות בנוגע לזהות הישראלית , היהודית כאן ועכשיו

,תערוכות לויין אלו של גבריאלה שץ, אילת כרמי וזו של גיא בר אמוץ

.עומדות כמובן בפני עצמן יחד עם זאת לטעמה של גליה קורצות לעבודותיה של אפרת

אני שב במחשבותי לשפתו האומנותית של גיא

,שיש בה מהעכשוי –  כמנגון ההפעלה של העבודה ותוספת האודיו באוזניות

,מהנגיעה המנימליסטית

-מהתרחשות

.ויותר מזה איזה רחש

וגם מהקשרים של פעם , של פעם פשוט – השקית , הניירות

.של רוח שהיתה ואיננה למרות שהתנועה עדין נותרה

,על הכוח המניע שהוא כבר מכני בעיקרו

אבל לא פחות על המשקולת

על מה ששומר כמו גם מונע

.על אותם צנצנות טחינה שנשלחו אליו ללונדון

בדרך חזרה מעין חרוד

המפגש והשיחה עם גליה עוד מהדהדים

.והמילה תלמוד מופיעה כמולדת

.יש עבורי משהו מרתק בקיבוץ שמאפשר כזה רוחב תרבותי

לצערי כתוצאה מלוח הזמנים של סוף השנה בזמן שהכתבה תתפרסם

.התערוכה כבר תתחלף

.נשארתי סקרן ואני מקווה לחזור לשם להתבונן לאן נושבת הרוח

קישור לתערוכה

http://museumeinharod.org.il/hebrew/exhibitions/

רפאל

ינואר 2014

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

w

Connecting to %s

%d bloggers like this: